קרן משה נ' קפה דל מאר (2005) בע"מ

החלטה

אינני מתירה את השאלה.

ניתנה והודעה היום כ"ז אייר תש"ע, 11/05/2010 במעמד הנוכחים.

גלית ציגלר, שופטת

סיכומים

ב"כ התובע מסכם:

הטענות שנטענו במסגרת ההתנגדות היו שתיים, החשבוניות לא הגיעו ליעדן וחתימות על תעודות המשלוח אינן ברורות. שאר הטענות הן בגדר הרחבת חזית ומבקש לא להתיחס אליהן.

מדובר במקרה קלאסי שבו בעל דין מוכיח כיצד ניתן להטריד את כל המערכת בטענות סרק בגין חובות משנת 2005 ו-2008 שטרם שולמו עד היום.

הצגנו חשבוניות שהונפקו ותעודות משלוח חתומות על ידי נציגי הנתבעת, אשר הינם שלוחי הנתבעת ואשר מנהל הנתבעת אישר כי חתימתם נעשתה בהרשאה. מנהל הנתבעת הודה במספר הזדמנויות בחקירתו בדצמבר, בפרוטוקול מיולי, תגובה לפס"ד חלקי, כי יש כמה תעודות משלוח בודדות שאינו מזהה. הוא הודה שהוא חייב כספים רק אינו יודע כמה והוא צריך לבדוק בהנהלת החשבונות. באותו פרוטוקול לא נטען דבר בדבר אי קבלת חשבוניות. בתצהיר עדות ראשית שלו הוא חלק רק על 6 תעודות משלוח בלבד שעלותן כ-2250 ₪. הנתבעת לא טרחה לבדוק עם מי מעובדיה ו/או הנהלת החשבונות, רואה חשבון, רשויות המס את טענות התובע בדבר החוב הקיים, חשבוניות שמסר וחתימות על גבי תעודות המשלוח. נטען כי חזקה שהעדויות הללו והראיות הללו עומדות לרעתה של הנתבעת, שכן מדובר בראיות ועדויות שהיה קל לנתבעת להביאן.

לא הוצגו תצהירים, עדויות מטעם הנתבע, או רואה חשבון, מאזן שנתי, שיקים, תדפיסי בנק, מצבת עובדים ואף לא הוצג אישור רכישת הסחורה הנ"ל ממקום אחר באותה תקופה כאשר כפי שאישר מנהל הנתבעת, מדובר בעסק שאינו יכול לשרוד ללא מוצר זה.

עדותו של מנהל הנתבעת היא למעשה עדות יחידה שאין לה כל סיוע, וכידוע אין לקבל עדות זו בנסיבות שכאלו אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

בנוסף העדות הזו פגומה מאחר והיא עדות בעל פה כנגד מסמכים חתומים בכתב בניגוד לפקודת הפרוצדורה.

יתירה מכך, בהתאם לפסיקה החשבוניות ותעודות המשלוח שיצאו תחת ידי התובע, מהוות רשומות מוסדיות, הן הוכנו במהלך סדר העבודה הרגיל ולכן יש להן משקל מכריע.

אין שום הכחשה לא בתצהיר הראשון ולא בתצהיר השני שהסחורה לא סופקה וניתן לראות במסגרת התעודות המצויות בתיק בית המשפט כי הסחורה סופקה באופן דווקני מדי כחמישה ימים במשך שנים רבות.

עדותו של התובע לא נסתרה. לעומת זאת עדות מנהל הנתבעת הינה עדות שמהימנותה מוטלת בספק לאור העובדה כי עדותו עומדת בסתירה לעדותו מיום 8.12.08 והפרוטוקול מיולי 2009. לכן אנו מבקשים לקבל את התביעה במלואה בניכוי 1794 ₪ ששולמו לפני 3 חודשים, 13.1.10. מדובר בתיק פעוט שנוהל בצורה שאינה מתאימה להליך בבימ"ש שלום. הנתבעת לא ביצעה שום בדיקות. מרחה את התיק במשך 4 דיונים. מבקש את האגרות ששולמו בתיק ההוצל"פ ובתיק ביהמ"ש. היו סיכומים במסגרת ההתנגדות. ביהמ"ש קבע שההוצאות יפסקו בתום ההליך. מבקשים שההוצאות ושכ"ט יהיו באופן שירתיע בעלי דין לבזבז זמן שיפוטי כה יקר בתיקים שכאלה.

ב"כ הנתבע מסכם:

אנו מתנגדים להגשת מסמכים שהחתימה עליהם לא אומתה. כך למשל אותו תצהיר של יעקב הדר שלא העיד היום . מדובר בתביעה שלא היתה צריכה כלל וכלל להתנהל בבית משפט. התובע עצמו הוא זה שבמחדליו הביא אותנו להתדיינות בבימ"ש זה. בימ"ש צריך לשאול את עצמו כיצד יתכן שאדם שטוען ששנה שלמה ב-2005 לא מקבל כסף ממשיך לעבוד עוד שנתיים אצל אותו ספק ומקבל תשלום קבוע ללא שום בעיה. מכאן בהחלט ניתן לקבל את גירסתו של הנתבע שלא הוצגו לו חשבוניות כי למה לי לשלם את 2006 ו-2007 ולא לשלם את 2005. אם אני כנתבע הייתי משלם אולי את 2005 ואת 2006 ומשאיר את האחרון אחרון. לכן הגירסה של הנתבע בענין זה אינה מתישבת עם סדר הדברים.

התובע הוא זה שצריך להוכיח את תביעתו ומגיע לבית המשפט בלי תעודות מקוריות כאשר הן בהתנגדות והן בתצהירים והן במהלך הפשרה שביהמ"ש הציע, חוזרת ונשנית הטענה תעודות לא ברורות ולא חתומות, לכן גם לא ברור למה התובע שואל כל פעם את הנתבע מדוע לא שילם את מה שלא חולק. אי אפשר לשלם את מה שלא ברור. יחד עם זאת, ושזה לא יחשב לרעת הנתבעת, היה מאמץ כן ואמיתי להגיע להסדר ולצערי התובע דחה כל עסיון לסיים את התיק מחוץ לכתלי ביהמ"ש. אם ביהמ"ש יקבל את תביעתו של התובע אין לפסוק לו ריבית והצמדה מתחילת התקופה, כאשר הוא זה שהביא לכך שהתביעה הוגשה בשנת 2008. יצויין שלא פנה ולו במכתב אחד אל הנתבעת.

החלטה

פסק הדין ישלח לבעלי הדין באמצעות הדואר.

ניתנה והודעה היום כ"ז אייר תש"ע, 11/05/2010 במעמד הנוכחים.